בעבר היינו אומרים על ילד שנוטה לשבור דברים או שמתקשה להתלבש לבד, שהוא מסורבל, "קלאמזי" בלועזית. אבל היום יש להפרעה הזו שם: DCD - Developmental Co-ordination Disorder ונמצא כי 6-9 אחוזים מן הילדים בכיתות הנמוכות סובלים ממנה.
כאשר הליקוי הוא קל ואינו מפריע במיומנויות היומיומיות או להישגים בבית הספר אין סיבה לגשת לטיפול, אך אם הליקוי המוטורי יוצר פער לעומת בני גילו או מצוקה רגשית, כדאי לגשת לטיפול בהקדם.
מאפייני הפרעת DCD
DCD הפרעת קואורדינציה התפתחותית היא הפרעה המופיעה מינקות ונמשכת גם לחיים המאוחרים, ומתבטאת בליקויים מוטוריים ובמיוחד במוטוריקה עדינה ובשיווי המשקל. זאת למרות שהיכולת השכלית של אותו אדם נורמלית לחלוטין וכן בריאותו הגופנית (ראיה, מתח שרירים וכדומה).
בינקות – ההפרעה מתבטאת באיחור ביכולות כמו זחילה או ישיבה.
בילדות - היא מתבטאת בהפלת חפצים, מעידות והיתקלות בחפצים, קושי בפעולות הדורשות קואורדינציה עדינה כמו כפתור כפתורים או שריכת שרוכים.
כמו כן יש קושי בביצוע פעולות כמו גזירה וציור מדויק וכן בניית פאזלים ומשחקים הדורשים השחלה והרכבה של חלקים.
בגיל בית הספר- הליקוי מתבטא בהפרעות כתיבה, כמו קושי להעתיק במהירות מהלוח או לכתוב מבחנים בזמן נתון, קושי בהדפסה ועוד – בעיות שלא אחת מובילות לקשיים לימודיים.
מחקר מצא קשר ברור בין DCD לבין ליקויי למידה, אך לא מן הנמנע שמורים רבים שאינם מודעים לבעיה המוטורית יפרשו את קשייו של הילד בצורה לא נכונה.
בגיל זה ילדים שסובלים מההפרעה מתקשים להצליח במשחקי כדור ומשחקי ספורט אחרים ולכן הם זוכים ללעג ולעתים מנודים, או שהם בוחרים לשחק במחשב ולצפות בטלוויזיה כדי להמנע מהמבוכה. בשל כך הם סובלים גם מבידוד חברתי וקשיים רגשיים.
בחיים הבוגרים - ההפרעה יכולה להקשות על קבלת רשיון נהיגה, מיומנות שדורשת קואורדינציה גבוהה, ועל מיומנויות ספציפיות בעבודות עדינות או מורכבות מבחינה מוטורית.
ילדים ובוגרים הסובלים מהפרעת קואורדינציה התפתחותית עלולים להמנע מפעילות גופנית בשל הקושי הכרוך בכך, למשל קושי בתפיסת כדור או בקפיצה למרחק, ולפיכך לסבול ממשקל עודף. מחקר אחר מצא קשר בין ההפרעה לבין הפרעות פסיכולוגיות כמו חרדה ודכאון.
מקור הפרעת DCD
נראה כי ליקויים מוטוריים נובעים מקושי בתכנון התנועות ובארגונן, יכולות שאמורות להיות אוטומטיות, אך משום מה אינן קורות באופן טבעי אצל אותם ילדים.
המקור הפיזיולוגי המדויק אינו ידוע, אך ברור כי לא מדובר בבעיה בעצב מסוים אלא במערכת העצבים המרכזית שככל הנראה אינה מעבירה כראוי את התחושות המתקבלות מכלל איברי הגוף אל המוח.
טיפול ב- DCD
אם עולה חשד להפרעה מוטורית אצל הילד, כדאי לגשת לאבחון אצל מרפא בעיסוק שמתמחה בילדים וכשיר לערוך אבחונים מוטוריים. ככל שהאבחון והטיפול נעשים בגיל צעיר יותר, כך נחסכת מהילד מבוכה ודחייה חברתית.
האבחון המקובל מכונה MOVEMENT A.B.C והוא בודק את יכולת היציבה ושיווי המשקל של הילד, את יכולות המוטוריקה העדינה שלו ואת הפעלת הגוף בפעילויות שונות.
לאחר האבחון תותאם תוכנית הכוללת תרגול גופני וטכניקות מתחום הריפוי בעיסוק. בנוסף, המרפא בעיסוק יעניק לילד ולהורה הדרכה וטיפים לגבי ביצוע פעולות יומיומיות כמו רחצה, לבוש, כתיבה ועוד, תוך התמקדות בארגון התנועות ותיאום ביניהן.
לעתים שיפור המיומנויות הגופניות משפר גם את המצב הרגשי של הילד, אך אם האימון הגופני אינו מספיק, כדאי לגשת לטיפול פסיכולוגי או טיפול רגשי אחר ולחזק את בטחונו העצמי ואת כישוריו החברתיים.
אין להפרעה טיפול תרופתי ולכן ישנה חשיבות רבה לאימון הגופני ולהתמודדות הרגשית.
כיום בחלק מן המחלקות להתפתחות הילד בקופות החולים השונות ובבתי החולים קיים טיפול באמצעות קונסולת משחקים בו ניתן לשפר את הקורדינציה באופן משמעותי.
מאמרים נוספים בנושא:
לקות למידה לא מילולית
תסמונת אספרגר
תסמונת דאון